ב-9 באוקטובר 1994 בהיותו בן 19 נחטף רב"ט נחשון וקסמן כאשר המתין כאזרח מן השורה לטרמפ בצומת הטייסים סמוך ליהוד על מנת לשוב לירושלים. באותה שעה עצר לידו רכב שבו ישבו ארבעה מחבלי חמאס שהתחפשו לחרדים (לובשי כיפות, ספרי קודש מונחים על הדש ברכב, ומוזיקה חסידית מושמעת ברמקולים). וקסמן, שלא חשד במעשיהם, עלה לרכב – ואז המחבלים החלו בנסיעה לכיוון בית מסתור בכפר ביר נבאלה, בצמוד למחוז ירושלים. הם קשרו אותו בידיו וברגליו והחלו להחזיקו כבן ערובה
בימים שאחר כך פרסם ארגון חמאס סרטון שבו הופיע וקסמן קשור בידיו מול מחבל חמוש, וקרא לראש הממשלה יצחק רבין לשחרר את שייח’ אחמד יאסין ומאתיים מחבלים נוספים תמורת חרותו. במקביל, המחבלים פירסמו אולטימטום בכתב: אם לא יוחל שחרור שבויים עד יום שישי ה-14 באוקטובר בשעה 20:00, יירו בו למוות. דרישותיהם כללו את שחרורם של אסירים ביטחוניים בולטים, אך, יצחק רבין שהיה ראש הממשלה, סירב כליל לנהל משא-ומתן ישיר עם חמאס. במקביל פעלו הוריו של וקסמן – יהודה ואסתר – בכל אמצעי דיפלומטי ותקשורתי: אסתר פנתה לנשים ברחבי העולם לבקש הדלקת נרות שבת מיוחדת , ויהודה קרא לכלל העם להתגייס בתפילה לשלומו. בהוראת הרב הראשי הוקצו מדי יום פסוקים מיוחדים בתהילים עבור וקסמן, וביום אחד נאספו למעלה מ–100,000 מתפללים בכותל המערבי ,המונים מכל קשת החברה הישראלית. פנייה רשמית כלפי מנהיגי המדינות כללה גם שיחות עם נשיא ארה”ב ביל קלינטון ועם נשיא הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת. ראש הממשלה רבין האשים את ערפאת בתמיכה במחבלים ואף איים לבטל את הסכמי אוסלו אם לא ישתף פעולה – דבר שגרר מעצר פעילי חמאס על-ידי הרשות ופנייה טלפונית של ערפאת להוריו של וקסמן כדי להעביר מסר של שיתוף
פעולה לפתרון.
ניסיון החילוץ
שחעם התקרבות הדד-ליין נקבעעם התקרבות הדד-ליין נקבע מבצע חילוץ בפיקודו של סרן ניר פורז מסיירת מטכ״ל. לפנות בוקר של שישי, 14 באוקטובר 1994, חדרו כוחות הסיירת למבנה שבו הוחזק וקסמן בכפר ביר נבאלה. הלוחמים חיסלו את שלושת המחבלים המוחזקים במקום, אך מצאו שם את נחשון וקסמן כבר ללא רוח חיים – כשהוא קשור בידיו וברגליו. בנוסף נהרג בפעולה סרן פורז ז"ל, וכ-12 לוחמים נוספים נפצעו באורח קל עד בינוני.
המאבק להגנת חייליו הורגש ציבורית ככאב משותף. שרים בכירים וראשי ערים הצטרפו לקריאות לאחדות וברצון איננו לוותר. מפקד סיירת מטכ״ל דאז, האלוף (בדימוס) ניצן אלון, ציין בדיעבד כי ניסיונות החילוץ היו מורכבים מאוד בשל העמדה הקשה של המחבלים והצורך לפעול במהירות לפני פקיעת האולטימטום. (האירוע נזכר בשירות הביטחון כאחת הפעולות המסובכות בשטח בנוי). לאחר האירוע הועלה הדיון גם בסוגיית השכרת חבר אמון וחינוך בטנדרים לחיילים הממתינים ברחבי הארץ, שכן טרם החלו נהלי הבטיחות לשימוש בתחבורה לחיילי שדה מבצע חילוץ בידיו של סרן ניר
החטיפה והרצח של וקסמן זעזעו את החברה הישראלית. כבר בימים הראשונים ארגן אביו יהודה קמפיין תפילה רב־דתי על שלומו. אסתר וקסמן הניעה נשים בארץ ובעולם להדליק נר שבת נוסף בכל מוצאי שבת עבור שלומו. בקרב הציבור המוסדי תרם המקרה להתחזקות תחושת הסולידריות: בתי כנסת ותנועות נוער ערכו ערבי תפילה מיוחדים, בתי ספר הוסיפו תכני הסברה על רוח גבורה ועזרה לזולת, והרב הראשי הורה על אמירת פרקי תהלים מוגדרים בכל בתי הכנסת.
מבחינה מדינית, החטיפה גרמה לזעזוע במערכת היחסים עם הרשות הפלסטינית: בישראל נשמעו קולות להשהות או לשנות חלק מהסכמים המדיניים עם הרשות שהוקמו באותה עת. לפי דיווחים עיתונאיים, הממשלה אף שקלה סנקציות נוספות כלפי הרשות אם אלה תימשכנה לחבל במאמצי האיתור.
לאורך השנים הבאות שימש סיפורו של וקסמן מקור השראה ועוצמה בקרב לוחמים ומשפחות שכולות. קודמו פעילויות להנצחת זכרם של סרן ניר פורז ווקסמן יחד. בבית הזכרון בהר הרצל בירושלים נחנך ליד אתר החטיפה חלק ייעודי, ובערים כמו יהוד ליד אתר החטיפה הוקמה אנדרטה לזכרם . אירועי יום השנה כללו הדלקת נרות, קריאות תהילים ומפגשי סיפור עם בני נוער, כדי להנחיל את דמותו ודמותו של פורז לדורות הבאים. במסגרת זו צוין ב-2019 ערב יזום לזכרם במרכז שלוה בירושלים, שבו חברים ובני משפחה פגשו תלמידי מכינות קדם-צבאיות ושיתפו בהתנדבותם להנצחת האירוע.
את שלושת המחבלים המוחזקים במקום, אך מצאו שם את נחשון וקסמן כבר ללא רוח חיים – כשהוא קשור בידיו וברגליו. בנוסף נהרג בפעולה סרן פורז ז"ל, ששימש כמפקד הכוח, וכ-12 לוחמים נוספים נפצעו באורח קל עד בינוני. גופתו של וקסמן הוטסה לבית החולים הר הצופים בירושלים למען השלמת ההליכים הצבאיים, שם נקבע מותו רשמית ב-14 באוקטובר, במלאת שישה ימים לחטיפתו.
המאבק להגנת חייליו הורגש ציבורית ככאב משותף. שרים בכירים וראשי ערים הצטרפו לקריאות לאחדות וברצון איננו לוותר. מפקד סיירת מטכ״ל דאז, האלוף (בדימוס) ניצן אלון, ציין בדיעבד כי ניסיונות החילוץ היו מורכבים מאוד בשל העמדה הקשה של המחבלים והצורך לפעול במהירות לפני פקיעת האולטימטום. (האירוע נזכר בשירות הביטחון כאחת הפעולות המסובכות בשטח בנוי). לאחר האירוע הועלה הדיון גם בסוגיית השכרת חבר אמון וחינוך בטנדרים לחיילים הממתינים ברחבי הארץ, שכן טרם החלו נהלי הבטיחות לשימוש בתחבורה לחיילי שדהרור השייח' אחמד יאסין ו-200 אסירים. ב-14 באוקטובר, סיירת מטכ"ל ניסתה לחלצו בביר נבאלא, אך המבצע נכשלת עקב כשל טכני. וקסמן וסרן ניר פורז נהרגו.
להלן הציר הכרונולוגי של האירועים המרכזיים בפרשת נחשון וקסמן ז"ל:
יום ראשון, 9 באוקטובר 1994
נחשון וקסמן נחטף בצומת הטייסים ע"י מחבלי חמאס בדרכו לרמלה.
יום שני, 10 באוקטובר
קלטת וידאו משודרת ובה נחשון כבול ומאוים להיהרג אם לא ישוחרר אחמד יאסין ואסירים נוספים.
ימים שלישי–חמישי, 11–13 באוקטובר
תפילות המוניות ברחבי הארץ, מסעות ציבוריות, מאמץ מודיעיני קדחתני של השב"כ וצה"ל.
יום שישי, 14 באוקטובר – יום ההכרעה
לפנות ערב: מתקבל מידע מודיעיני מדויק על מיקום החזקתו של נחשון בכפר ביר נבאלא.
20:00 בערך: כוחות סיירת מטכ"ל פורצים למבנה תחת אש.
על הקרב: נחשון נרצח על ידי המחבלים.
סרן ניר פורז, מפקד צוות הפריצה, נהרג. 11 לוחמים נוספים נפוצים.
יום שבת, 15 באוקטובר
המדינה כולה באבל. הלוויה ממלכתית מתקיימת. להרוגים.
ימים לאחר מכן מתחילים תחקירים והפקת לקחים אשר הובילו בין להקמת יחידת מדרון מושלג.
בימים שאחר כך פרסם ארגון חמאס סרטון שבו הופיע וקסמן קשור בידיו מול מחבל חמוש, וקרא לראש הממשלה יצחק רבין לשחרר את שייח’ אחמד יאסין ומאתיים מחבלים נוספים תמורת חרותו. במקביל, המחבלים פירסמו אולטימטום בכתב: אם לא יוחל שחרור שבויים עד יום שישי ה-14 באוקטובר בשעה 20:00, יירו בו למוות. דרישותיהם כללו את שחרורם של אסירים ביטחוניים בולטים, אך, יצחק רבין שהיה ראש הממשלה, סירב כליל לנהל משא-ומתן ישיר עם חמאס. במקביל פעלו הוריו של וקסמן – יהודה ואסתר – בכל אמצעי דיפלומטי ותקשורתי: אסתר פנתה לנשים ברחבי העולם לבקש הדלקת נרות שבת מיוחדת , ויהודה קרא לכלל העם להתגייס בתפילה לשלומו. בהוראת הרב הראשי הוקצו מדי יום פסוקים מיוחדים בתהילים עבור וקסמן, וביום אחד נאספו למעלה מ–100,000 מתפללים בכותל המערבי ,המונים מכל קשת החברה הישראלית. פנייה רשמית כלפי מנהיגי המדינות כללה גם שיחות עם נשיא ארה”ב ביל קלינטון ועם נשיא הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת. ראש הממשלה רבין האשים את ערפאת בתמיכה במחבלים ואף איים לבטל את הסכמי אוסלו אם לא ישתף פעולה – דבר שגרר מעצר פעילי חמאס על-ידי הרשות ופנייה טלפונית של ערפאת להוריו של וקסמן כדי להעביר מסר של שיתוף
פעולה לפתרון.
ניסיון החילוץ
שחעם התקרבות הדד-ליין נקבעעם התקרבות הדד-ליין נקבע מבצע חילוץ בפיקודו של סרן ניר פורז מסיירת מטכ״ל. לפנות בוקר של שישי, 14 באוקטובר 1994, חדרו כוחות הסיירת למבנה שבו הוחזק וקסמן בכפר ביר נבאלה. הלוחמים חיסלו את שלושת המחבלים המוחזקים במקום, אך מצאו שם את נחשון וקסמן כבר ללא רוח חיים – כשהוא קשור בידיו וברגליו. בנוסף נהרג בפעולה סרן פורז ז"ל, וכ-12 לוחמים נוספים נפצעו באורח קל עד בינוני.
המאבק להגנת חייליו הורגש ציבורית ככאב משותף. שרים בכירים וראשי ערים הצטרפו לקריאות לאחדות וברצון איננו לוותר. מפקד סיירת מטכ״ל דאז, האלוף (בדימוס) ניצן אלון, ציין בדיעבד כי ניסיונות החילוץ היו מורכבים מאוד בשל העמדה הקשה של המחבלים והצורך לפעול במהירות לפני פקיעת האולטימטום. (האירוע נזכר בשירות הביטחון כאחת הפעולות המסובכות בשטח בנוי). לאחר האירוע הועלה הדיון גם בסוגיית השכרת חבר אמון וחינוך בטנדרים לחיילים הממתינים ברחבי הארץ, שכן טרם החלו נהלי הבטיחות לשימוש בתחבורה לחיילי שדה מבצע חילוץ בידיו של סרן ניר
החטיפה והרצח של וקסמן זעזעו את החברה הישראלית. כבר בימים הראשונים ארגן אביו יהודה קמפיין תפילה רב־דתי על שלומו. אסתר וקסמן הניעה נשים בארץ ובעולם להדליק נר שבת נוסף בכל מוצאי שבת עבור שלומו. בקרב הציבור המוסדי תרם המקרה להתחזקות תחושת הסולידריות: בתי כנסת ותנועות נוער ערכו ערבי תפילה מיוחדים, בתי ספר הוסיפו תכני הסברה על רוח גבורה ועזרה לזולת, והרב הראשי הורה על אמירת פרקי תהלים מוגדרים בכל בתי הכנסת.
מבחינה מדינית, החטיפה גרמה לזעזוע במערכת היחסים עם הרשות הפלסטינית: בישראל נשמעו קולות להשהות או לשנות חלק מהסכמים המדיניים עם הרשות שהוקמו באותה עת. לפי דיווחים עיתונאיים, הממשלה אף שקלה סנקציות נוספות כלפי הרשות אם אלה תימשכנה לחבל במאמצי האיתור.
לאורך השנים הבאות שימש סיפורו של וקסמן מקור השראה ועוצמה בקרב לוחמים ומשפחות שכולות. קודמו פעילויות להנצחת זכרם של סרן ניר פורז ווקסמן יחד. בבית הזכרון בהר הרצל בירושלים נחנך ליד אתר החטיפה חלק ייעודי, ובערים כמו יהוד ליד אתר החטיפה הוקמה אנדרטה לזכרם . אירועי יום השנה כללו הדלקת נרות, קריאות תהילים ומפגשי סיפור עם בני נוער, כדי להנחיל את דמותו ודמותו של פורז לדורות הבאים. במסגרת זו צוין ב-2019 ערב יזום לזכרם במרכז שלוה בירושלים, שבו חברים ובני משפחה פגשו תלמידי מכינות קדם-צבאיות ושיתפו בהתנדבותם להנצחת האירוע.
המאבק להגנת חייליו הורגש ציבורית ככאב משותף. שרים בכירים וראשי ערים הצטרפו לקריאות לאחדות וברצון איננו לוותר. מפקד סיירת מטכ״ל דאז, האלוף (בדימוס) ניצן אלון, ציין בדיעבד כי ניסיונות החילוץ היו מורכבים מאוד בשל העמדה הקשה של המחבלים והצורך לפעול במהירות לפני פקיעת האולטימטום. (האירוע נזכר בשירות הביטחון כאחת הפעולות המסובכות בשטח בנוי). לאחר האירוע הועלה הדיון גם בסוגיית השכרת חבר אמון וחינוך בטנדרים לחיילים הממתינים ברחבי הארץ, שכן טרם החלו נהלי הבטיחות לשימוש בתחבורה לחיילי שדהרור השייח' אחמד יאסין ו-200 אסירים. ב-14 באוקטובר, סיירת מטכ"ל ניסתה לחלצו בביר נבאלא, אך המבצע נכשלת עקב כשל טכני. וקסמן וסרן ניר פורז נהרגו.
-סיכום השבוע של החטיפה מתוך קטעי שידורים ששודרו באותם ימים- גלעד שפיר
החטיפה שזעזעה את המדינה
"מדרון מושלג"
הווידאופדיה
